"עדיף להדליק נר מאשר לקונן על החושך" לאו דזה

גירית אדמונד ארנון כהן בן 67 - מלווה תהליכי ריפוי ויזם חברתי. אב לשתי בנות, סב לחמש, חי עם שותפתו לחיים ורד בפרדס-חנה כרכור.
 
השם גירית נולד בעקבות אירוע מכונן שהתחולל בשנת – 1991. במסגרת עבודתו בגן הזואולוגי, באופן בלתי צפוי, ננשך בצווארו על-ידי גירית דבש אימתני .
האירוע שכמעט הוביל למותו הוליד חוויה עמוקה של חיבור ואחדות. רישומה העז של חוויה זו הוביל לבחירה בשם "גירית" .
 
המיזם "תפארת" שנהגה לראשונה לפני 25 שנה מרכז תובנות וכלים שנאספו מתוך ניסיון חייו של גירית .
 
בשנת 1991 בעקבות משבר משפחת וכלכלי, בחר לחיות כדר-רחוב (Homeless) בתל אביב.
תקופה זו,  שנמשכה  תשעה חודשים,
העמידה בפניו קשיים ואתגרים עצומים. גירית רואה בתקופה זו תהליך חניכה מואץ  שתרם רבות לבחירה להתמקד בתרומה לחברה ועזרה לזולת.
 
גירית גדל והתחנך במצפה רמון ובמדרשת שדה בוקר. אחרי השירות הצבאי עבד בבית ספר שדה שדה-בוקר.
 
לאחר שנה עבר לתל אביב והחל בטיפול רגשי שפתח בפניו צוהר וגישה לעולמות הרגש והטיפול. 
 
במשך מספר שנים עבד כפועל במה, מנהל הצגות ומנהל ייצור בקאמרי, הבימה ותיאטרון הילדים והנוער.
 גירית מספר על רגישות יוצאת דופן שאפיינה אותו כילד וכנער, רגישות שבגינה, מצא עצמו לעתים קרובות מוצף תחושת הזדהות עמוקה עם סבלם של בעלי חיים, ילדים ואנשים. מתוך אותה תחושת הזדהות מוקדמת נולד רצון לתמוך באחרים.
 
 גירית למד והתמחה בטכניקות טיפול מגוונות: שיטת מאיר שניידר, עיסוי רפואי , שיאצו וביטוי יצירתי משחקי תיאטרון,  
 
אהבתו לבעלי החיים ולאדם באה לידי ביטוי בעשייה מגוונת:  הוא עבד כגנן בגן ילדים במצפה רמון, כמטפל בטורפים בגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב וכמטפל ומלווה תהליכי ריפוי פרטניים לאנשים במצבי משבר ומצוקה.
 
גירית הנחה  חוגים להרפיה יצירתית  במעון לגמילה מאלכוהול ובבתי כלא. תמך  וליווה  נשאי וחולי איידס בבית החולים קפלן, סעד מבוגרים וניהל מעון לחולי סרטן מטעם האגודה למלחמה בסרטן.
 
את הצד המטפל שבו הביא גירית גם
למלאכות השיפוץ וצביעת הבתים בהן עסק למחייתו.
 
מיזם "תפארת" מבקש ליצור תנועה מתמדת של נתינה והוא יונק את כוחו  מהתחושה  שמלווה את גירית מנעוריו שקיימת סיבה טמירה להיותנו בעולם וכי עדיף להדליק נר במקום לקונן על החושך.